מורסה היא כיס שנוצר בתוך רקמה מתה (או רקמה דלקתית) המכיל מוגלה. ברוב המקרים מדובר על תופעה שמתפתחת בעקבות זיהום חיידקי שפגע ברקמה.
המוגלה היא תוצאה של הצטברות תאי דם לבנים מתים שהגיעו לאזור המזוהם במטרה להילחם בזיהום. כאשר מתרחש מוות של תאים במעי, התאים משחררים חומרים מיוחדים הנקראים ציטוקינים שמהווים מעין איתות למערכת החיסונית להיכנס לפעולה.
האיתות קורא לתאי הדם הלבנים לאזור שבו נגרם הרס תאי וככל שיותר תאי דם לבנים מגיעים לאזור, כך האיתות נהיה חזק יותר ועוד תאים מגיעים. בנוסף לכך, זרימת הדם לאזור מתגברת במטרה לסייע למרכיבים השונים של מערכת החיסון להגיע לאזור. בסופו של דבר נוצרת המורסה שלמעשה כולאת את הזיהום בתוכה במטרה למנוע ממנו להתפרץ החוצה.
ממה נגרמת מורסה במעיים?
מורסה במעיים יכולה להיות תוצאה של גורמים רבים מאוד. למעשה, בכל מצב שבו מתרחש זיהום במעי הדק או במעי הגס ישנו סיכוי להתפתחות של שרשרת תגובות מצד המערכת החיסונית שבסופה תופיע מורסה.
המורסה במעיים שכיחה במיוחד בקרב חולי קרוהן וקוליטיס וזאת כיוון שבקרב החולים במחלות מעי דלקתיות כרוניות קיימת תגובתיות יתר של מערכת החיסון. המורסה יכולה להתפתח גם לאחר ניתוח במעי שאחריו נותר זיהום באזור הניתוח, המורסה יכולה להיות תוצאה של פיסטולה, ישנן תרופות מסוימות שיכולות להגדיל את הסיכוי להתפתחות המורסה ועוד.
מה הם התסמינים של מורסה במעיים?
מאחר ומדובר בדרך כלל על תהליך דלקתי שגורם להיווצרות של המורסה, הרי שהתסמינים הקלאסיים של המורסה כוללים נפיחות מקומית, פגיעה בתפקוד של המעי, כאב שמורגש בעיקר בזמן מעבר מזון באזור הפגוע ועלייה של החום. עם זאת, במקרים מסוימים המורסה עלולה לגרום לסיבוכים שונים שעלולים להיות חמורים ביותר.
כך למשל במקרים מסוימים המורסה יכולה להתנפח מאוד ולגרום לחסימה של כלי דם או אפילו לחסימה של דרכי השתן, במקרים אחרים המורסה יכולה להתנפח ולגרום לנמק במעי ובמקרים החמורים ביותר עלול להתרחש מצב שנקרא מיגול דם שבו חיידקים מצליחים לחדור מהמוגלה לזרם הדם. במקרים האלו יופיעו תסמינים שכוללים חום גבוה, סחרחורות, חולשה, צמרמורות ועוד. ללא טיפול דחוף מצב זה יכול לסכן את חיי החולה.
כיצד מאבחנים מורסה במעיים?
האבחון של המורסה משתנה בהתאם למיקום שלה. כך לדוגמה אם המורסה ממוקמת באזור פי הטבעת או באזור הרקטום, הרי שניתן לאבחן אותה אפילו בבדיקה ידנית פשוטה אצל פרוקטולוג. במידה והמורסה ממוקמת במיקום גבוה יותר במערכת העיכול, יהיה צורך לבצע בדיקות מתקדמות יותר. בין היתר מדובר על קולונוסקופיה המאפשרת לאבחן מורסות במעי הגס ובמעי הדק הטרמינלי ועל בדיקת CT המאפשרת לזהות מורסות גם באזור המעי הדק הפרוקסימלי.
כיצד מטפלים במורסה במעיים?
הטיפול במורסה במעיים משתנה בהתאם לחומרת התסמינים, בהתאם למצב בריאותו הכללי של המטופל, בהתאם לגודל של המורסה ולהיקפה, בהתאם לפרוגנוזה, לממצאים נוספים שהתגלו מעבר למורסה, בהתאם לגורמים למורסה ועוד. יש לציין שבמקרים לא מעטים אין אפילו צורך לטפל וזאת כיוון שהמורסה קטנה מאוד ואינה מפריעה במיוחד לאורח החיים התקין של המטופל.
במקרים הקלים בהם המורסה מופיעה למשל באזור המעי הגס או פי הטבעת והרקטום, ניתן לטפל פשוט על ידי שימוש במשחות שמאפשרות לצואה לעבור בצורה חלקה יותר או על ידי תרופות אנטיביוטיות להפחתת מידת החומרה של הזיהום, אך במקרים החמורים אין מנוס מלבצע ניתוח שמטרתו לנקז את המורסה מהמוגלה למניעת התפוצצות לא מבוקרת.
