לכבד מספר תפקידים ביולוגיים חשובים, בתחומים רבים. תפקודים אלו ניתנים למדידה באמצעות בדיקות מעבדה שונות המצביעות על פגיעה בכבד, ממגוון רחב מאוד של מחלות ומצבים. באופן כללי, נוהגים להתייחס לכבד כאל איבר מטבולי, המהווה חולייה חיונית במערכת חילוף החומרים המורכבת בגוף.
בנוסף, לכבד תפקיד סינטטי – ייצור של חומרים שונים המועברים לזרם הדם ולאיברים אחרים. יתרה מכך, הכבד חשוב לייצור מרה והפרשתה למערכת העיכול, ניטרולם של רעלים המגיעים (בין היתר) ממערכת העיכול, ועוד
התפקיד המטבולי של הכבד כולל בתוכו אגירה של מאגרי סוכר זמינים לגוף, בצורת חומר תשמורת ביוכימי המכונה "גליקוגן".
לכן, הכבד מהווה את מקור האנרגיה הראשוני במצבי רעב מוקדמים. בנוסף, פעולות מטבוליות רבות של פירוק ויצירת שומנים, סוכרים, ותוצרי חלבונים נעשים באופן בלעדי בכבד.
פירוק של תוצרי חלבונים המכילים אמוניה ורעילים לגוף נעשה, למשל, בכבד. גם הכנה של תוצרי פירוק של כדוריות דם להפרשה מהגוף מתרחשת בכבד.
התפקיד הסינטטי של הכבד כרוך ביצירת חלבונים שונים החיוניים לתפקוד הגוף, ומצויים בעיקר במחזור הדם. בין החלבונים החשובים המיוצרים על ידי הכבד ניתן למנות את האלבומין – החלבון שנמצא בכמות הרבה ביותר בדם, ופקטורי הקרישה, הפועלים ליצור מערכת מתואמת של יצירת קריש דם בעת הצורך.
תאי הכבד, ההפטוציטים, מייצרים גם את מלחי המרה. מלחי המרה מופרשים דרך מערכת צינורות המרה אל מערכת העיכול (בתריסריון).
מלחי המרה חיוניים לספיגתם של שומנים מהמזון, וחומרים מסיסי שומן כדוגמת הויטמינים E, A, D, K ועוד. פגיעה בכבד מתבטאת לעיתים קרובות בהפרעה במערכת יצירת המרה.
זרימת הדם של מערכת העיכול כולה מתנקזת ישירות למעי – מערכת כלי דם זו נקראת מערכת "השער" או ה"מערכת הפורטלית".
זרימת הדם המוביל את חומרי התזונה אל הכבד מאפשרת לו לבצע את פעולתו כמנטרל רעלים שונים המגיעים עם המזון אל זרם הדם. הכבד מפרק חומרים ותרופות, מצמיד להם קבוצות כימיות, ומאפשר את הפרשתם בשתן.
בדיקות דם שונות לתפקודי כבד
קיימות מספר בדיקות דם פשוטות הקשורות לתפקודי הכבד שהוזכרו:
בילירובין
חומר זה הוא תוצר פירוק של כדוריות דם אדומות. הבילירובין עובר צימוד בכבד, המאפשר לו להיות מופרש בשתן. בפגיעה כבדית עולה רמת הבילירובין, אם משום שהכבד לא יכול לצמד אותו כראוי, או אינו מצליח להפריש אותו.
ניתן למדוד בדם בילירובין מצומד וחופשי. מכיון שבילירובין נותן לצואה את צבעה הכהה ולשתן את צבעו הצהבהב, פגיעה קשה בהפרשת הבילירובין יכולה לגרום לשינוי בצבע היציאות. בנוסף, הבילירובין המצטבר בגוף מעניק לו את הצבע הצהוב האופייני למחלות כבד (המופיע, למשל, בצהבת נגיפית).
אנזימי כבד (טראנס-אמינזות, AST ו – ALT)
אנזימים אלו נמצאים בתוך תאי הכבד, ההפטוציטים, ורמה גבוהה של הם בדם יכולה לרמז על הרס של תאי כבד, עם "שפיכה" של תוכן התאים לזרם הדם.
עלייה באנזימים אלו איננה ספציפית למחלות כבד בלבד, אך מאפיינת אותן לעיתים קרובות. בדלקת כבד זיהומית, נזק אלכוהולי, נזק תרופתי לכבד, וכדומה עולה מאוד רמתם של אנזימים אלו.
פוספטאזה אלקלית (Alkaine Phosphatase)
חומר זה מייצג את הפעילות של מערכת ייצור המרה בגוף. רמת גבוהה מתאימה לפגיעה מרתית – "כולסטטית".
אנזים זה מיוצר גם על ידי רקמת עצם ושלייה, ולכן חשוב לבחון סיבות נוספות במקרים שרמתו בדם גבוהה. חומר נוסף הניתן למדידה ומייצג פעילות מרתית הוא GGT.
פקטורי קרישה
בפגיעה כבדית חריפה וקשה תפגע יכולת הכבד לייצר פקטורי קרישה, ולכן צפויות הפרעות שונות הקשורות לדימום מוגבר ובלתי צפוי. ניתן למדוד את רמת פקטורי הקרישה בדם באופן עקיף (באמצעות מדידת זמן התקרשות הדם בתנאי מבחנה) או באופן ישיר. מקובל שפקטורי הקרישה מספר 5 ו – 7 מייצגים באופן הטוב ביותר את פעילות הכבד
אלבומין
אלבומין הוא החלבון העיקרי המצוי בזרם הדם, והוא קושר חומרים רבים שונים המומסים בדם – כדוגמת הורמונים ותרופות שונות. פגיעה ממושכת וארוכה בכבד תגרום לירידה ברמת האלבומין בדם, ירידה שיכולה לסמן גם מחסור תזונתי מתמשך.
כיצד מתייחסים להפרעה בתפקודי הכבד?
באופן ראשוני, מחלקים את ההפרעה בתפקודי הכבד להפרעה הפטו-סלולרית (בעיקר הפרעה באנזימי הכבד AST ו – ALT), לעומת הפרעה כולסטטית (פגיעה ב – Alkaine Phosphatase ו – GGT). חשוב להבחין האם יש גם פגיעה בתפקוד הסינטטי של הכבד (הנמדד בעיקר על ידי אלבומין לטווח הארוך ופקטורי קרישה בטווח הקצר).
אבחנה של מחלות כבד אינה מבוססת על הפרעה בתפקודי הכבד בלבד, וחייבת להתייחס לסימפטומים מהם סובל החולה, ההקשר של מחלתו, והגורמים לפגיעה בכבד.
