בדיקת בריום היא בדיקה המאפשרת לשקף את דרכי העיכול לצורך אבחון של בעיות מגוונות לרבות חסימות מעיים, דלקות מקומיות או מפושטות, גידולים סרטניים, הצרויות בצינור העיכול ועוד. הבדיקה מבוססת על החדרה של תמיסת מלחי בריום לגופו של הנבדק ושיקוף של מערכת העיכול שלו באמצעות פלואורוסקופיה, כלומר צילום רנטגן רציף, המאפשר לתעד תנועה.
תמיסת הבריום מופיעה בתצלומים בצבע לבן ומאפשרת להדגים את המבנה של צינור העיכול ואת קווי המתאר של מערכת העיכול. התמיסה נוטה להצטבר באזורים בעייתיים וכך היא למעשה מסמנת כיבים, גידולים וחסימות. כאשר מעוניינים לבדוק את דרכי העיכול העליונות, הנבדק מתבקש לבלוע את התמיסה וכאשר מעוניינים לבדוק את דרכי העיכול התחתונות, התמיסה מוחדרת באמצעות חוקן.
באילו מצבים מבוצעת הבדיקה?
בדיקת בריום של דרכי העיכול העליונות משמשת ככלי אבחנתי מאוד יעיל במצבים הבאים: חסימות, הצטלקויות, בקע סרעפתי, דלקת, גידול שפיר או ממאיר, כיב קיבה או כיב תריסריון ושינויים בדופן השרירית של מערכת העיכול העליונה. בנוסף, בדיקה זו תיכנס לתמונה כשיהיה צורך לברר את המקור לבעיות הבאות: צרבת חמורה, דם בצואה, קשיי עיכול חמורים, רפלוקס קיבתי ושטי, כאבים באזור החזה או הבטן העליונה, הקאות לא מוסברות ועוד.
בדיקת בריום של דרכי העיכול התחתונות משמשת לאבחון דלקות במערכת העיכול התחתונה, לאבחון של גידולים או פוליפים במערכת העיכול התחתונה ועוד.
בדיקת בריום של דרכי העיכול העליונות
לפני בדיקת בריום של דרכי העיכול העליונות הנבדק צריך לצום במשך עשר עד שתיים עשרה שעות. הבדיקה נחלקת לשני חלקים להלן:
- בדיקה של הוושט, הקיבה והתריסריון – בדיקה זו מבוצעת בשלב הראשון כאשר הנבדק עומד. בשלב זה שוללים בעיות בליעה, כשהשיקוף מבוצע ממספר זוויות שונות. לאחר מכן הנבדק מקבל תמיסת גרגרים מוגזת על מנת שהקיבה שלו תתנפח ובשלבים הבאים מתבקש הנבדק לשכב על גבו על מנת לאבחן למשל ליקויים כמו רפלוקס קיבתי ושטי או בעיות שונות בתריסריון או בקיבה. סך הכול בדיקה זו נמשכת כחצי שעה.
- בדיקה של המעי הדק (צילום פסאז') – בדיקה של המעי הדק היא בדיקה ארוכה יותר ולעתים גם יש צורך לשתות כמות כפולה של תמיסת בריום. הצילומים מבוצעים במהלך המעבר של התמיסה במעי הדק שיכול להימשך בין שעה לחמש שעות. יש לציין כי הבריום לא נספג במערכת העיכול ולפיכך בסופו של דבר הוא מופרש בצואה.
בדיקת בריום של דרכי העיכול התחתונות
בבדיקה זו התמיסה מוחדרת דרך פי הטבעת יחד עם אוויר למעי הגס. סך הכול הבדיקה נמשכת כארבעים וחמש דקות במהלכה נלקחים צילומים של המעי הגס מזוויות שונות. על מנת להתכונן לבדיקה יש לרוקן לחלוטין את המעי הגס באמצעות משלשלים או חוקן לריקון. מאחר והבדיקה כרוכה בהקרנה לאזור האגן, הרי שאין לבצע אותה בזמן ההריון. לאחר הבדיקה מומלץ לשתות הרבה מים כדי לסייע לגוף להיפטר מתמיסת הבריום, כשישנם רופאים הממליצים על נטילת משלשלים.
מה הן תופעות הלוואי של הבדיקה?
כשהבריום יוצא מפי הטבעת, עלולה להופיע תחושה של צריבה או שריפה ולפיכך מומלץ למרוח את פי הטבעת במשחה מרגיעה או ווזלין מבעוד מועד. כמו כן, כפי שציינו כשמדובר בחוקן בריום, הרי שבנוסף לבריום, מחדירים גם אוויר למעי הגס. אי לכך, הנבדק עלול לסבול מגזים רבים לאחר הבדיקה. שחרור הגזים עלול להתרחש במקביל לשחרור של בריום ולכן מומלץ להפריש את הגזים רק בשירותים. בנוסף לכך, הצואה עשויה להיות לבנה כיום עד יומיים לאחר הבדיקה.
