דלקת בוושט

דלקת בוושט (אזופגיטיס) יכולה להיגרם ממספר גורמים, אשר חלק מהם הינם ברי מניעה (כמו למשל שתיית חומצות כמו אלכוהול בכמות רבה או אקונומיקה באופן מכוון ושאינו מכוון) וחלקם יכולים להיות מטופלים באמצעות שינויי הרגלי חיים, כמו עלייה בחומציות הקיבה (ריפלוקס), והקאות חוזרות ונישנות (כמו בבולימיה).

חזרת תוכן הקיבה לוושט, כפי שקורה ברפלוקס עלול לגרום לדלקת כימים בוושט. ההתנהגויות המומלצות בעת דלקת בוושט, הן אותן התנהגויות בריאות המומלצות בעת אבחון רפלוקס.

התנהגויות אלו כוללות הפסקת עישון, ירידה במשקל, פעילות גופנית והמלצות שונות בנושא תזונה (כמו למשל להמעיט באכילת שוקולדים או מזונות שמניים כמו צ'יפס ודומיו).

מעבר לכך, דלקת בוושט יכולה להיגרם מטיפולים כימותרפיים או זיהומים הנגרמים עקב הטיפול (פטריה או וירוס ההרפס) ובעקבות חולשת המערכת החיסונית.

אך דלקת זו, יכולה להיות גם קשורה לחיידק ההליקובקטר גם תרופות כרוניות עלולות להיות קשורות למצבי דלקת בוושט כמו למשל אספירין, או תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAID).

הסיכון הגדול בדלקת בוושט, נגרם מכך שבעקבות צרבות לא מטופלות הנמשכות לפרק זמן ארוך, חלו שינויים בתאי הרירית. עובדה אשר בעצמה עלולה להיחשב כטרום סרטנית בוושט.

סימני דלקת בוושט

סימפטומים אשר יכולים להופיע בעת דלקת בוושט היא צריבה והרגשת חום ו"שריפה" לאורך הוושט, קשיי בליעה, טעם מר או חמוץ בפה, חולשה, סחרחורות וכאב בחזה (הדומים מאד לסימנים של תעוקת חזה).

התסמינים עצמם, עלולים להוריד את איכות החיים ולגרום לסבל רב, בדומה לתסמינים המופיעים במצב של צרבת. בשונה מצרבת, סימנים אלה עלולים להיות קיצוניים יותר. סימנים חמורים יותר עלולים לכלול גם דימומים, היצרות הוושט או כיבים.

האבחנה של הדלקת תיעשה, ברוב המקרים, על פי סיפור קליני. במקרה הצורך יזדקק הרופא המאבחן לבדיקת בריום, בה שותה המטופל חומר רדיואקטיבי.

מעבר לכך, ייעשה צילום רנטגן ובדיקת רופא אנדוסקופית. בבדיקות אלה, אפשר יהיה להוציא ולקבל דגימה אשר תוכל להישלח לבדיקה מעמיקה יותר  במעבדה.

בדיקות אלה לא נחשבות לכואבות במיוחד אולם הן מסיבות אי נעימות למטופלים. מעבר לכך, קיימת בדיקה אשר יכולה אף למדוד את מידת החומציות (ph מטריה)

הטיפול המוצע

בכל מקרה של צרבת הנעשית כרונית, ומפריעה לאורך פרק זמן ארוך, יש לפנות לרופא המטפל או לגסטרואנטרולוג להמשך בירור ולשלילת דלקת.

בדרך כלל, ירשום הרופא למטופל מרשם לתרופות אשר יכולות להקטין את ממדי הצרבת (הלוסק או אוצפרדקס). במידה וקיים גם זיהום, יידרש טיפול ממושך וחזק יותר. לא פעם, ללא שינוי התנהגותי, דלקת זו קשה לטיפול.

שינויי ההרגלים הנדרשים הינם הפחתה במשקל והגעה לBMI  אשר יתאים לגובה המטופל, הפסקת העישון והתחלת פעילות גופנית באופן קבוע ומתמיד. פעילות זו עשויה לשמר על המשקל או לסייע בהפחתתו, ולתת הרגשה טובה וקלה יותר למטופל.

רצוי ומומלץ, במצב החריף של הדלקת, להימנע ממאכלים חומציים כמו עגבניות, או שתיית מיץ הדרים, ולהמעיט או להפסיק תרופות כמו סטרואידים, תרופות הניתנות לאוסטאופורוזיס ומשככי כאבים.

מטופלים רבים פונים לטיפולים משלימים לא קונבנציונליים במטרה להקל במעט על התסמינים. מטפלים אלה מאמינים כי הדלקת בוושט הינו רק הסימפטום של הבעיה, אשר נמצאת עמוק יותר במערכת העיכול.

לכן, שיטות אלה יתמקדו בריפו באמצעים שונים במערכת העיכול. לאחר לקיחת התרופות הראשוניות, ישנו צורך במעקב אצל הרופא, ולפעמים בהמשך לקיחת התרופות על מנת לשמור על המצב הקיים לאורך זמן.

במקרים חמורים, כאשר יש צורך בתיקון פיסיולוגי של הסוגר המונע את חזרת החומציות, יישקל פתרון כירורגי.

ראו גם:

אזופאגוסקופיה: זה מה שצריך לדעת על בדיקת הוושט המתקדמת

בקע סרעפתי

דילוג לתוכן