על תסמינים וסיכונים של דליות בוושט

דליות הן ורידים שהפכו לנפוחים, גדולים ומפותלים ודליות בוושט הן ורידים נפוחים ומורחבים בחלק העליון של הקיבה או בחלק התחתון של הוושט. ההתנפחות של הוורידים באזור זה נובעת כתוצאה מעלייה בלחץ במערכת הוורידית, כשברוב המקרים מדובר על סיבוך של שחמת הכבד. המקור של המונח דליה בשפה הערבית שבה משמעות המילה דליה היא ענף עץ מתרומם ומתפתל.

רוב הדם הוורידי בחלק התחתון של הוושט מתנקז דרך הווריד החלול העליון למערכת הדם הסיסטמית ואילו חלק מסוים מהדם באזור זה מתנקז למערכת השערית, בדגש על הוורידים מהשכבה הרירית השטחית בוושט.

כאשר מתרחשת עלייה בלחץ הדם במערכת השערית, הוורידים השטחיים מתחילים להתרחב והתוצאה היא דליות. בעקבות ההתרחבות מתרחשת אמנם ירידה בלחץ הדם, אך במקרים מסוימים הוורידים הנפוחים עלולים להיקרע ולהתפוצץ, מה שעלול לגרום לדימום מסיבי.

מה הם הגורמים לדליות בוושט?

הוורידים המרכיבים את מערכת ורידי השער מנקזים דם מהאיברים הממוקמים בחלל הבטן לכבד ולפיכך כאשר התפקוד של הכבד נפגע, מתרחש עיכוב בזרימה של הדם ומתחיל להיווצר גודש בוורידים.

הדליות יכולות להיווצר באזורים נוספים לאורך מערכת העיכול, אך הדליות בוושט הן הקטלניות מכולן כיוון שדליות אלו נוטות לדמם בקלות רבה יותר ובשכיחות גבוהה יותר מכל הדליות המופיעות במקומות אחרים בגוף.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהדליות בוושט מופרדות מהחלל של צינור העיכול על ידי שכבה דקה מאוד של רירית ועל ידי דופן הווריד בלבד ואילו בשאר החלקים של מערכת העיכול הוורידים מוגנים על ידי שכבה עבה יחסית של שריר דופן צינור העיכול ותת רירית.

אמנם שחמת הכבד היא גורם הסיכון העיקרי לדליות בוושט, אך גם במידה והכבד מתפקד באופן תקין עלולות להיווצר דליות בוושט. הכוונה היא למצב שבו החולה סובל מפקקת בווריד השער הראשי, האחראי להזרמת הדם מהמערכת הפורטלית לכבד. הפקקת יכולה להתפתח בקרב חולים הסובלים מפקקת ורידים עמוקים וקרישיות יתר של הדם.

מה הם התסמינים של דליות בוושט?

חשוב לציין כי במידה והחולה לא מדמם מהדליות, הרי שרוב הסיכויים שלא יהיה מודע לכך שהוא סובל מדליות כלל וזאת כיוון שברוב המקרים לא יופיעו תסמינים קליניים מסוג כלשהו, גם במידה ומדובר על וורידים נפוחים במיוחד.

הסיבוך החמור ביותר של דליות בוושט הוא הדימום, כשלמעשה דימום מדליות בוושט נחשב לאחד ממצבי החירום החמורים והקשים ביותר מבחינה רפואית. סך הכול כעשרה אחוז מהחולים בשחמת הכבד יסבלו מדליות בוושט, שליש מהם יסבלו מדימום וכארבעים אחוז מאלו שסובלים מדימום ילכו לעולמם כתוצאה מהדימום, בפעם הראשונה שיתרחש.

כמו כן, רוב החולים שיסבלו מדימום ושיצליחו לשרוד את הדימום הראשון, ישובו לסבול מדימום תוך פחות משנה אחת. באופן כללי, נוכחות של דליות בוושט מקושרת עם אחוזי תמותה גבוהים, כשרוב החולים הסובלים מדימום מהדליות בוושט ילכו לעולמם תוך שנתיים לכל היותר מקבלת האבחנה, עם או בלי קשר לדימום. תסמיני הדימום כוללים הלם, צואה שחורה, הקאה של דם ועוד.

מעבר לכך, במידה והדליות נוצרו כתוצאה משחמת הכבד, הרי שהחולה יסבול ממגוון רחב של תסמינים שמקורם בשחמת ולא בדליות עצמן כשבין היתר מדובר על צהבת, מיימת, חוסר תיאבון, אובדן מסת גוף ועוד.

כיצד מאבחנים דליות בוושט?

כל אדם שחולה בשחמת הכבד צריך לעבור בדיקה לאבחון דליות בוושט אחת לשנה עד שלוש שנים באופן קבוע וזאת כיוון שכפי שציינו, שחמת הכבד היא גורם הסיכון העיקרי לדליות בוושט.

את האבחון ניתן לבצע על ידי צילום וושט, בדיקת גסטרוסקופיה, בדיקת CT, בדיקת MRI או באמצעות גלולה מצלמת, מעין מצלמה זעירה אותה צריך הנבדק לבלוע, המשדרת אותות וידאו למקלט שהוא נושא על גופו.

כיצד מטפלים בדליות בוושט?

ישנו מגוון רחב של טיפולים שמיועדים להפחית את הסיכוי לדימום מהדליות או לעצירת הדימום. בין היתר מדובר על טיפולים שמטרתם להפחית את רמת הקרישיות הגבוהה של הדם (במצבי פקקת בווריד שער הכבד) וכן על טיפולים שמטרתם להסיט את זרימת הדם של המערכת הפורטלית מהכבד, למערכת הסיסטמית.

חשוב במיוחד להזכיר את הטיפולים הבאים:

  • מתן תרופות להפחתת הלחץ בוורידים הפורטליים.
  • קשירה של הדליות בגומיות על מנת לעבות את הדופן שלהן או על מנת לחסל אותן.
  • הזרקה של חומרים מטרשים ישירות לדליות.
  • ניתוח להסטת הזרימה של הדם במערכת הפורטלית מהכבד למערכת הסיסטמית.
  • השתלת כבד.
  • באופן כללי מאחר והדליות ממוקמות סמוך מאוד לוושט, הרי שקיימת המלצה להימנעות מוחלטת מצריכת מוצרי מזון יבשים שעלולים לשרוט את הדליות ולגרום לדימום ולהעדיף מוצרי מזון נוזליים או רכים מאוד.
דילוג לתוכן