דלקת בכבד

דלקת כבד מציינת שורה של מחלת, שבהן נפגעת פעולתו של הכבד ומופיעה בו תגובה דלקתית. מחלות אלו הן ברובן הגדול מחלות זיהומיות ויראליות, אך יכולות להיות גם אוטואימוניות (הנובעות מתפקוד לקוי של מערכת החיסון) ותוצאה של נטילת תרופות ותוספי מזון שונים.

נהוג לחלק את הדלקות בכבד על פי מספר קריטריונים: הגורם לדלקת (האטיולוגיה), ומידת המעורבות הכבדית בבדיקה פתולוגית (Grade ו – Stage).

בביופסיה של רקמת כבד דלקתית ניתן לראות נוכחות של תאי דלקת רבים (תאי דם לבנים, ובעיקר תאים המוכנים לימפוציטים ומונוציטים). מידת הדלקת נקבעת על פי מידת המעורבות של תאים אלו, אזורי המעורבות (אזורים הקרובים לכלי הדם הפורטלים או רחוקים מהם), הימצאות תאים שעוברים נמק (נקרוזיס) ועוד.

לעיתים, קשה מאוד להבחין בין סוגי הדלקת השונים. אבחנה רפואית מדויקת מבוססת על אנמנזה (תחקור רפואי) מדוקדק ומפורט לבחינה של חשיפה אפשרית למחוללים זיהומיים ורעלים שונים, בדיקות תפקודי כבד כדי להגדיר במדוייק את הפגיעה הכבדית, אמצעי הדמייה שונים, ובמידת הצורך ביופסיה.

האבחנה חשובה משום שהטיפול משתנה בהתאם לגורם הדלקת – טיפול אנטי ויראלי בדלקת זיהומית, טיפול בחומרים מדכאי חיסון בדלקת אוטו-אימונית, וכדומה.

דלקת כבד זיהומית

דלקת כבד זיהומית נגרמת כמעט תמיד מוירוסים.

קיימים שלושה וירוסים עיקריים הגורמים למחלה, ומכונים A, B, ו – C. דרכי ההדבקה במחלת כבד נגיפית שונים בין הוירוסים: דלקת כבד נגיפים מסוג A מועברת בהדבקה פקו-אוראלית, כלומר בעקבות הגיינה ירודה.

מחלה זו לא יכולה להפוך לכרונית, אך יכול להימשך מספר חודשים. דלקת כבד נגיפית מסוג B ו – C עוברת ביחסי מין ומעבר של מוצרי דם. מחלה זו יכולה להפוך למחלה כרונית, עם התקדמות למצב קשה המוכנה "שחמת הכבד".

ההסתמנות האופיינית של דלקת כבד זיהומית בשלב הראשוני שלה דומה בשלושת הוירוסים: הופעה של צהבת בעור ובלחמיות העין, בחילות, הקאות, עייפות, תחושה כללית רעה ועוד.

דלקת כבד נגיפית מסוג A חולפת בדרך כלל ללא טיפול ספציפי, בעוד שבסוגים האחרים של דלקת כבד נגיפית יש שימוש בתרופות שונות בעלות פעילות אנטי-ויראלית.

דלקת כבד אוטואימונית

דלקת כבד על רקע אוטואמוני נגרמת כתוצאה מהפעלה לא תקינה של מערכת החסיון בגוף, הגורמת לה לתקוף את תאי הכבד.

מחלה זו מאופיינת על ידי דלקת כרונית עם נזק מתמשך בכבד, הופעה של נוגדנים עצמיים מסוג ANA, Anti LKM1 ועוד.

הטיפול במחלה זו דומה למחלות אוטאימוניות רבות ומבוסס בעיקר על טיפול בסטרואידים ותרופות אחרות המדכאות את מערכת החיסון, כדוגמת אזאתיופרין (Azathioprine).

מחלות אוטואימוניות שונות יכולות לפגוע גם הן בכבד ובדרכי המרה, ובייחוד "שחמת מרתית ראשונית", מחלת כבד בעקבות השתלות מח עצם ("מחלת השתל כנגד המאכסן") ועוד.

דלקת כבד על רקע טוקסי

תרופות ורעלים שונים עללולים לגרום לנזק אקוטי או מתמשך לכבד. התרופה הידועה ביותר שגורמת לנזק חריף לכבד היא אקמול. יצירה של מטבוליט (תוצר פירוק) של אקמול המזיק לכבד יכולה לגרום לדלקת מהירה ומסוכנת ביותר.

דלקת כבד כרונית עלולה להיגרם ממספר רב של תרופות, ומעומס של חומרים טוקסים המגיעים לכבד לפירוק.

ברוב המקרים (למעט נזק הנגרם מאקמול) הטיפול הוא תומך בלבד, עם החלפה של הטיפול התרופתי במידת הצורך, והימנעות מהגורם הטוקסי המזיק לכבד.

תרופות שונות גורמות נזקים במנגנונים שונים: פגיעה במרכיבים תת-תאיים של ההפטוציטים, השראת ,התאבדות תאית"., פגיעה במגנוני פירוק הרעלים, ועוד.

דילוג לתוכן