מהו חיידק קלוסטרידיום דיפיצילה?

קלוסטרידיום דיפיצילה הוא חיידק המתקיים באופן טבעי במעי של בני האדם, אך במצב תקין ושגרתי הוא לא גורם לתסמינים כלשהם. ייחודו של החיידק בא לידי ביטוי בכך שהוא עמיד לרוב סוגי התרופות האנטיביוטיות הנמצאות כיום בשימוש. אי לכך, כאשר נעשה שימוש בתרופות אנטיביוטיות, הפוגעות באוכלוסיית חיידקי המעי, האויבים הטבעיים של החיידק נכחדים והוא מצליח לשגשג באין מפריע.

מה הם הגורמים למחלה הנגרמת על ידי החיידק?

הגורם המרכזי והמשמעותי ביותר לזיהום של קלוסטרידיום דיפיצילה הוא שימוש בתרופות אנטיביוטיות, כשלפי ההערכות חולה אחד מתוך חמישה המאושפזים בבית חולים ומקבלים אנטיביוטיקה, יסבול מזיהום של קלוסטרידיום דיפיצילה. עם זאת, רק שליש מהמאושפזים שיסבלו מזיהום, יפתחו תסמינים קליניים.

לפיכך, אשפוז בבית חולים מהווה גורם סיכון בפני עצמו למחלה ובנוסף לכך, ישנם גורמי סיכון נוספים כמו לדוגמה גיל מעל 65, שהייה במוסד לטיפול סיעודי, מחלת מעי דלקתית וכן ייתכן ששימוש בתרופות לדיכוי הפרשת החומצה בקיבה מעלה את הסיכון במנגנון שאינו ברור עד תום. עם זאת, מעניין לדעת כי בשנים האחרונות המחלה מאובחנת בשכיחות עולה והולכת גם בחולים אמבולטוריים (שאינם מאושפזים) ללא גורמי סיכון.

בנוסף לגורמי הסיכון לתחלואה, ישנם גם גורמי סיכון לחלות במחלה חמורה (לעומת מחלה המתבטאת בשלשול קל בלבד או מחלה שלא באה לידי ביטוי באופן קליני כלל). בין היתר מדובר ברמת האלימות של הזן שגרם לזיהום במטופל, לויקוציטוזיס מעל עשרים אלף, הזנה דרך זונדה, גיל מתקדם וריכוז אלבומין הנמוך מ- 2.5 מ"ג לדציליטר.

כמו כן, נראה כי התגובה החיסונית של המטופל משפיעה על הסיכוי לחלות במחלה חמורה. כך למשל נמצא כי ריכוז גבוה של נוגדנים מסוג IgG נגד רעלן A של קלוסטרידיום דיפיצילה, שכיח יותר בקרב חולים א-סימפטומטיים.

מה הם התסמינים של הזיהום?

כאשר החיידק מצליח לשגשג באין מפריע, הוא מתפשט במהירות באזור הרירית של המעי ויוצר כיסוי אפרפר המשמש כמעטפת. בשלב הזה מתפתחת דלקת במעי הגס הגורמת לכאבים ולשלשולים. ההסתמנות הקלינית של המחלה הזיהומית שמחולל החיידק יכולה לבוא לידי ביטוי החל משלשולים וכאבים קלים בלבד וכלה בשיתוק של המעי, מגהקולון טוקסי ומוות. כפי שציינו, לעתים לא יופיעו תסמינים כלל.

כיצד מאבחנים קלוסטרידיום דיפיצילה?

האבחון מבוסס על אפיון התסמינים הקליניים מהם סובל המטופל וגורמי הסיכון בשילוב עם בדיקה מעבדתית המאפשרת לזהות את החיידק או אחד מתוצריו של החיידק. להלן כמה מהבדיקות הנמצאות כיום בשימוש:

  • CCCA הבדיקה שמהווה את הגולד סטנדרט לזיהוי הרעלנים שמפריש החיידק נקראת CCCA (ראשי התיבות של Cell Culture Cytotoxicity Assay) בדיקה זו נמשכת זמן רב יחסית שכן היא כרוכה בהדגרה של פילטרט צואה יחד עם שורת תאים במשך יממה עד שתיים ואם נצפה אפקט הנגרם על ידי רעלן B שמפריש החיידק, מוסיפים לדגימה נוגדן ספציפי הפועל נגד רעלן B על מנת לבדוק האם ניתן לנטרל את ההשפעה של הרעלן. בדיקה זו יקרה יחסית, מחייבת מיומנות גבוהה ובנוסף כפי שציינו, נמשכת זמן רב יחסית.
  • EIA – EIA (ראשי התיבות של Enzyme Immunoassay) היא בדיקה המאפשרת לזהות נוכחות של שני רעלנים במהירות גבוהה יותר. החיסרון של בדיקה זו בא לידי ביטוי ברמת הרגישות הנמוכה שלה (רגישות הבדיקה נעה בין 60-90 אחוז בלבד). עם זאת, זוהי הבדיקה הרווחת בישראל.
  • בדיקה גנטית לרעלנים – בבדיקה זו ניתן לאתר את הגן הספציפי המאפשר לחיידק להפריש את הרעלנים ישירות מהצואה. הבדיקה נמשכת ארבע עד חמש שעות בלבד, סגולית מאוד ורגישה יותר מבדיקת EIA.

טיפול בדלקת המעי הגס כתוצאה מהזיהום

במקרים שבהם התפתחה דלקת במעי הגס בעקבות ההדבקה, יש להפסיק את הטיפול האנטיביוטי שגרם לשלשול ואם ישנו צורך בטיפול אנטיביוטי על מנת לטפל בזיהום אחר, יש להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות. במקרה שהחולה סימפטומטי, לרבות במקרים של שלשול, הטיפול המומלץ מבוסס על שלוש טבליות Flagyl במינון 500 מ"ג שלוש פעמים ביום במשך שבועיים עד ארבעה שבועות.

במקרה של התלקחות חוזרת, במקרה חמור במיוחד של דלקת במעי הגס או במקרה שבו לאחר חמישה ימים עד שבוע של טיפול עם Flagyl לא ניכר שיפור, ניתן לנסות לטפל עם טבליות Vancomycin במינון של 125 מ"ג ארבע פעמים ביום. טיפול זה נכנס לתמונה גם כן במקרים שבהם הזיהום משני לטיפול ב- Flagyl.

כיצד מטפלים במחלה סוערת ומסכנת חיים?

במקרה של מחלה סוערת יש לתת טיפול הכולל שילוב בין Vencomycin בטבליות לבליעה (או במתן רקטאלי אם הדבר אינו אפשרי) לבין עירוי תוך ורידי של  Metronidazole. אם לא חל שיפור חרף טיפול אנטיביוטי אופטימאלי או אם חלה החמרה כלייתית, נשימתית או המודינמית, יש לבצע ניתוח חירום ואם החולה לא מתאים לניתוח, יש לתת עירוי של IVIG.

בחולה הסובל ממחלה סוערת ומגהקולון טוקסי, פריטוניטיס או אילאוס, ההמלצה היא לבצע קולקטומי חלקי עם אילאוסטומי.

דילוג לתוכן