חד סוכריים הם מבנים כימיים פשוטים המורכים מטבעות במספר משתנה של אטומי פחמן, עם שילובים של מימן וחמצן. חומרים אלו חיוניים לחיים, ומצויים בתאים במגוון צורות ותפקידים.
חד סוכרים יכולים ליצור תרכובות כימיות מורכבות יותר, חיבור של שני חד סוכרים יוצרים דו סוכר. דוגמאות לדו סוכרים נפוצים הם סוכרוז (מורכב מחדי הסוכר גלוקוז ופרוקטוז), לקטולוז (מורכב מגלקטוז ופורקטוז) ולקטוז (המורכב מגלקטוז וגלוקוז).
פירוק פחמימות במעי
מירב הספיגה של סוכרים בגוף נעשית במעי הדק. לפני הספיגה של סוכרים מורכבים ודו סוכרים, בדרך כלל יש צורך בפירוק שלהם על יד אנזימים מיוחדים. אנזימים אלו מצויים על פני דופן התאים המצפים את המעי הדק.
לאחר הפירוק יכול התא לספוג את הסוכר ולהעביר אותו אל מחזור הדם ואל שאר תאי הגוף. האנזים המפרק את דו הסוכר לקטוז נקרא "לקטאז".
מחסור בלקטאז
מחסור באנזים לקטאז גורם לחוסר יכולת של הגוף לפרק את הלקטוז. הלקטוז, כפי ששמו מרמז ("סוכר החלב"), נמצא בכמויות גבוהות בחלב ומוצריו. לכן, אנשים הסובלים ממחסור בלקטאז ייתקשו בפירוק הסוכרים הנמצאים בחלב. מצב זה מוביל ל"אי סבילות ללקטוז".
במרבית המקרים, החוסר בלקטאז איננו גנטי. מחסור בלקאטז אצל תינוקות נדיר ביותר (שאם לא כן – הם לא היו יכולים לינוק ולשתות חלב כראוי). המחסור מתפתח אצל אנשים מבוגרים, כחלק מתהליך ההתפתחות הגופנית.
קיימים שינויים ניכרים במחסור בלקטאז בין אוכלוסיות ממוצא אתני שונה. מחסור בלקטאז נפוץ בהרבה אצל האוכלוסייה האפריקאית (עד 90% חוסר בלקטאז באוכלוסייה), ביחס לאוכלוסייה אירופאית (5% בלבד במדינות סקנדינביה, למשל). חשוב להדגיש שאי סבילות של לקטוז איננה תופעה אלרגית, ואיננה כרוכה בהפעלה של מערכת החיסון באופן בלתי תקין.
לכן, אי סבילות שונה מאלרגיה למזון המופיעה אצל ילדים רבים (ובכלל זה אלרגיה לחלב, שיכול להופיע גם אצל תינוקות).
סימנים של אי סבילות ללקטוז
הסימנים העיקריים של אי סבילות ללקטוז כוללים כאבי בטן, תחושת אי נוחות, תחושת נפיחות בטנית, שלשולים, גזים מרובים, בחילות, וכדומה. הסימנים מופיעים בעיקר לאחר צריכת כמויות גדולות של לקטוז, כמו לאחר ארוחה חלבית גדולה, או שתיית חלב בכמות מרובה. הסימנים שמופיעים במחלה תלויים במידת החוסר שהתפתחה של האנזים לקטאז.
אבחנה של אי סבילות ללקטוז נעשית בנוכחות הסימפטומים האופייניים, ובעזרת מספר בדיקות עזר רפואיות אפשריות. בדיקת נשיפה לנוכחות מימן יכולה בייחוד לסייע באבחנה.
בבדיקה זו צורך הנבדק כמות מרובה של לקטוז. כעבור זמן נושף הנבדק אל תוך מכשיר, שיכול לזהות מימן באוויר הננשף. מכיוון שלקטוז איננו מפורק אצל החולים עם אי סבילות, הלקטוז מגיע בהמשך המעי אל חיידקים המפרקים אותו באופן עצמאי. תוצרי הפירוק החיידקי כוללים מימן, שרמתו ניתנת לבדיקה.
הגזים הנוצרים מפירוק הסוכר על ידי המעי גורמים גם להופעת הנפיחות והנפיחויות במחלה. בדיקות מעבדתיות שונות נמצאות גם הן בשימוש (בדיקות דם ובדיקות צואה), אך עיקר האבחנה מבוסס היום על בדיקת הנשיפה. אין לבלבל בדיקה זו עם בדיקת נשיפה לחיידק הליקובקטר פילורי, המצוי בקיבה ויכול לגרום לסימנים דומים במקצת.
טיפול באי סבילות ללקטוז
הטיפול הראשוני באי סבילות כולל הימנעות מחלב ומוצריו ככל האפשר. ניתן גם לבחור מוצרי חלב עם מרכיב מועט יחסית של לקטוז, כדי להפחית בסימפטומים. תחליפי חלב שונים שאינם מכילים לקטוז נמכרים, וזוכים לפופולריות בקרב החולים.
אפשרות נוספת לטיפול היא הוספה חיצונית של האנזים החסר – לקטאז. אנזים זה, המיוצר על ידי פטריות ושמרים בתנאי מעבדה, יכול להחליף את האנזים החסר על דופן המעי. בכל אופן, אי סבילות ללקטוז היא בדרך כלל מחלה קלה באופן יחסי, שאף כי מעיבה מעט על איכות החיים ועל האפשרויות הדיאטטיות, ניתן להתמודד איתה ללא השפעה משמעותית על התפקוד היום יומי.
